פסק-דין בתיק ע"פ 2046/04

השופט א' א' לוי:

1.        בתאריך 5.3.03, בשעה 14.00 לערך, פוצץ בן-עוולה מטען שנשא על גופו באוטובוס בקו מס' 37 בחיפה. מאותו יום סטו חייהם של המערערים ומשפחות רבות נוספות ממסלולם, ומאז מטלטלת ספינת חייהם על משברי השכול, כשהצער שאינו מרפה חוזר והולם במלוא עוצמתו על אובדנם של קורבנות טהורים וחפים מפשע, שפתיל חייהם קופד בידי איש דמים.

           זהו הרקע לערעור שבפנינו, במהלכו פרקנו מעלינו, כמקרה חריג ויוצא דופן עקב נסיבותיו, ולאור הסכמם של המשיבים, את עולם של סדרי דין, מתוך כוונה לעסוק בעיקר ולא בשאלות משפטיות, חשובות כשלעצמן, דוגמת השאלה אם עומדת למערערים הזכות לערער כנגד פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, וכן השאלה אם המסגרת הראויה לדון בהשגות המערערים היא בפני בית משפט זה בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים או בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק.

2.        המערערים הם הוריה ואחיה של אחת מקורבנות הפיגוע - סמדר פירסטטר, הי"ד, שהיתה בת 16 בלבד בעת שנרצחה, ושבאותו יום מר ונמהר עשתה את דרכה מבית הספר בו למדה לביתה.

           נימוקי הערעור מופנים כנגד ההליך שהתקיים בבית המשפט המחוזי בחיפה בעניינו של אחד המעורבים בפרשה, מוניר רג'בי (להלן: "המשיב"). בטרם נעסוק בערעור גופו, נסקור בקצרה את האירועים אשר קדמו לפיגוע, כדי לתת תמונה נאמנה עד כמה שניתן על חלקו של המשיב בפרשה זו.

3.        למשיב אח בשם חאפז, אשר התגייס לביצועה של פעילות עוינת במסגרת אחת מחוליותיו של ארגון הטרור - חמאס. חאפז נפגש עם המשיב וסיפר לו על הצטרפותו לאותו ארגון, ובמהלך שנת 2002 הם דנו במספר הזדמנויות באפשרות להוציא לפועל פיגועים נגד ישראלים. בהמשך, הציע המשיב לאחיו האחר, איסמאעיל, ששניהם יבצעו פיגוע התאבדות כפול, ומשאיסמעיל נתן את הסכמתו, הם תרגלו חיבור של טלפון סלולארי למנורה, מתוך כוונה להשתמש בטכניקה זו להפעלתו מרחוק של מטען נפץ.

           לקראת סוף חודש פברואר 2003 פנה חאפז למשיב, והודיע לו כי הוא עומד לשלוח מפגע הנושא על גופו מטען אשר אמור לפוצץ את עצמו בחיפה. על המשיב הוטלה המשימה לאתר מטרות לפיגוע, וכן להוביל את המפגע לזירה או בסמוך לה, והמשיב נתן את הסכמתו לכך. לקראת סוף חודש פברואר 2003 קרמו תוכניותיו של חאפז עור וגידים, ובעת שפגש את המשיב ביום שבת, 1.3.03, הודיע לו כי הפיגוע יתבצע במועד קרוב. ואכן, ביום 4.3.03, טלפן חאפז למשיב, והודיע לו כי למחרת תגיע "מכונת הכביסה", הוא הכינוי שבחרו השניים למפגע. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 5.3.03 הסיע חאפז בעצמו את המפגע מחברון לחיפה, ובטרם ביצעו שני אלה את זממם, התקיימה שיחה נוספת בין חאפז למשיב, ממנה הבין האחרון כי אחיו והמפגע בדרכם לזירה. חרף זאת, לא דיווח המשיב לאיש אודות הפיגוע הממשמש ובא, ובגין כל אלה יוחסו לו בכתב האישום המקורי ארבעה עבירות: קשירת קשר לסיוע לאויב במלחמתו, עבירה לפי סעיף 99 בשילוב עם סעיף 92 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - "החוק"); קשירת קשר לרצח, לפי סעיף 499 ו-300 לחוק; חיפוי, עבירה לפי סעיף 95 לחוק; וכן עבירה של אי-מניעת פשע, לפי סעיף 262 לחוק.

4.        מתוך פרוטוקול הדיון של בית המשפט המחוזי עולה, כי ביום 29.9.03 גיבשו באי-כוחם של הצדדים הסכם טיעון, בגדרו הסכימה המדינה למחוק את העבירות של קשירת קשר לרצח ואי-מניעת פשע, והמשיב יודה ויורשע בשתי העבירות הנותרות: סיוע לאויב וחיפוי. בעקבות תיקון כתב האישום, הודה המשיב בעובדות המפלילות שיוחסו לו, והורשע. הדיון בשאלת העונש נדחה לחודש דצמבר 2003, אולם משפחותיהם של קורבנות הפיגוע הקדימו והגישו לבית המשפט קמא בקשה, ובה עתרו לביטולה של עסקת הטיעון, ונימוקיהם היו אלה:

           א) הם לא ידעו עד ליום הדיון ממש (29.9.03), על כוונת המדינה (להלן: "המשיבה") להגיע להסדר טיעון עם המשיב.

           ב) ההסדר שגובש אינו מחויב המציאות, באשר לא היתה מניעה ראייתית להרשעת המשיב בכל ארבע העבירות שיוחסו לו במקור.

           ג) הרשעת המשיב בארבע העבירות היתה מאפשרת מיצוי הדין עמו, ולהיפך, מחיקתן של שתיים מהעבירות תגביל את יכולת המדינה לבוא חשבון עם המשיב כמתחייב מהנסיבות, וזו תוצאה שאינה נותנת מנוח לנפשם המיוסרת של בני המשפחות.

           בית המשפט המחוזי, לאחר ששמע את טיעוני הצדדים על-פה, ואפשר למשפחות להביא את השגותיהן בפני פרקליטת המדינה דאז, נאלץ היה לדחות את ההשגות שהופנו כנגד הסכם הטיעון. הוא נהג כך בעיקר משום ששוכנע כי העבירות בהן הורשע המשיב, הן היותר חמורות מבין אלו שיוחסו לו, ולמעשה גלומים בהן גם חלק ניכר מיסודותיהן של העבירות האחרות. בעקבות כל אלה, ולאחר שמיעת טיעוניהם של הצדדים לעונש, גזר בית המשפט המחוזי למשיב עונש של מאסר עולם.

5.        המשיב, אשר לא השלים עם העונש שהושת עליו, הגיש לבית משפט זה ערעור המכוון כנגד גזר הדין. אולם לא רק הוא מאן להשלים עם פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, אלא גם המערערים, שהניחו בפנינו את הערעור בו עוסק פסק דין זה. את הודעת הערעור ערך, ככל הנראה, מערער 1, עו"ד בנימין פירסטטר, אביה של סמדר הי"ד, עורך-דין במקצועו, שפעל שנים רבות במגזר הציבורי. לא נסתיר, כי התקשינו לעתים להבין מהו היעד אליו חותרים המערערים מלבד ביטולו של הסכם הטיעון, אולם את הקשיים הללו בהבנת הכתוב קיבלנו בהבנה, הואיל וברור לנו שאת הודעת הערעור כתב עו"ד פירסטטר בדם לבו, ותוך שהוא מתקשה למצוא מנוחה לנפשו ולעכל את אובדנה של בתו ולהשלים עמו, וכיצד יכול היה לנהוג אחרת. לפיכך, ולאחר שעיינו וחזרנו ועיינו בהודעת הערעור המקורית ובזו המתוקנת, וכן בשגרים רבים שהניחו המערערים על שולחננו, נראה כי בערעורם הם מכוונים לאלה:

           א)     משיב 2 היה מעורב בפיגוע כמבצע עיקרי, ושומה היה על המשיבה להאשימו, מלכתחילה, ב-17 מקרי רצח, לפי סעיף 300 לחוק העונשין, ובאישומים של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329 של החוק, כמספרם של הפצועים. לעניין זה הפנו המערערים להודאתו של המשיב, ממנה עולה כי קשר עם אחיו חאפז לבצע פיגוע התאבדות, ובכך חשף את כוונתו לגרום להרג וחורבן בישראל. כן הפנו לדבריו בהם הודה שהוא עצמו הציע לאחיו איסמעיל לבצע פיגוע כפול; להודאתו בכך שקיבל על עצמו להוביל את המפגע לזירה; ולבסוף, להודאתו בדבר קיומן של שתי שיחות בינו לחאפז, בימים 4 ו-5 במרץ 2003, במהלכן נודע למשיב כי הפיגוע עומד לצאת אל הפועל, והוא לא נקף אצבע כדי למנוע אותו.

           ב)      גם אם היה נמצא כי המשיב לא היה מעורב בפיגוע כמבצע-עיקרי, היה על המשיבה להאשימו ב-17 עבירות נפרדות של קשירת קשר לבצע רצח, לפי סעיף 499 לחוק, בשילוב עם סעיף 300.

           ג)      שגה בית המשפט המחוזי שעה שנמנע מלגזור למשיב שבע שנות מאסר בגין הרשעתו בעבירת החיפוי, במצטבר למאסר עולם.

           ד)      בנימוקי הודעת הערעור שהוגשה ביום 9.5.04 נטען, כי לא היה די בהודעתה של המשיבה לפיה הסכם הטיעון הוא על דעתם של גורמי הביטחון, ובית המשפט היה מצווה לחקור ולדרוש בעניין זה בעצמו, כדי לוודא שאישור כזה אמנם ניתן.

           ה)     במסמך נוסף שהוגש לבית המשפט ביום 15.7.04, ואשר הוגדר כ"תוספת לנימוקי הערעור" נאמר, כי הערכאה הראשונה לא בחנה את השאלה אם אותם שיקולים ביטחוניים בהם נקבה פרקליטות מחוז חיפה, אינם אלא "כסות משפטית" (כך בלשון המקור) לכשל ארגוני ומערכתי של שירות הביטחון הכללי, כשל אשר מנע את סיכולו של הפיגוע. כן נטען, כי לא ניתן הסבר לאי-הכללתם של מעורבים אחרים בתכנון הרצח וביצועו, כעדים במשפטו של המשיב.

           ו)      במסמך שהוגש ביום 18.8.04 שבו המערערים והצביעו על פגמים שנפלו, להשקפתם, בכתב האישום. הפעם הם גם הפנו אצבע מאשימה כלפי הפרקליטות ושירות הביטחון הכללי, כמי שעשו יד אחת כדי למנוע את חשיפת האמת בכל הנוגע לפיגוע. המערערים סבורים, כי אם היו נחשפות בפני בית המשפט הראיות כולן, היה ניתן להגיע לחקר האמת, ובין היתר, ניתן היה לברר אם המשיב פעל כסייען של שירות הביטחון הכללי.